<h1>הרוקח סימן תע"ב</h1>
<h2>דף כה.</h2>
קיי"ל (ע"ז כ"ז ע"א) מותר להתרפאות מן הא"י דבר שאין בו סכנת נפשות. אבל מומחה לרבים מותר. ואדם המקיז מן המומחה מותר אבל מן המינין אסור שמזכירין שם ע"ג. ואם אמר לו הרופא ליקח מים של ע"ג או מן עצים שלפני ע"ג אסור כדאמרינן בפ' כל שעה בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה. תניא (ע"ז כ"ז ע"ב) לא ישא ויתן מן המינין ואין מתרפאין מהן ומעשה בבן דמא אחותו של ר' ישמעאל שהשיכו נחש ובא אחד לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל, וטעמא משום שרצה לומר נחש של ע"ז, ירושל' בפ' שמונה שרצים באלעזר בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהשיכו נחש ובא אחד לרפאותו בשמו וכו'. והשתא לא תקשי הא דאמרינן בתר הכי (שם כ"ח ע"א) ר' אבהו רמא ליה מינא סמא אשקיה, שלא נתן לו ולא לחש לו שום דבר מעבודה זרה. ובלאו הכי נוכל לומר דבצינעה הוה כדאמר תלמודא אליבא דר' ישמעאל דאמר אפילו ע"ז לא יהרג כמו שאר עבירות משום וחי בהם ולא שימות בהם, אבל בפרהסיא אסור משום ולא יחללו את שם קדשי ולכן לא הניחו ר' ישמעאל בפרהסיא אבל עובדא דרבי אבהו שמא בצינעא הוה. והא דאמרי' בפ' כל שעה בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה היינו דווקא שמוצאין הרבה אילנות א"כ הוא כמו אומר לו כותי שלא יועיל כי אם אותו אילן של אשירה מכח הקדשות של ע"ג זה וודאי אסור ופעמים שהכותי אומר אמת שיש כח לשדים ליתן כח לע"ג כדי להתעותם כל שכן שאסור שנראה שיש ממשות בע"ז, אבל אם אמר לו ליקח מאילן פלוני ולא להזכיר שום ע"ג ולא מצאו אותו אילן ביניהן מותר להביא של ע"ז כיון שהיה יכול להתרפאות כמו כן מאחר. וכן איתא בירושלמי דהאי פירקין ופרק שמונה שרצים בכל מתרפאין חוץ מע"ג עד שאמר לו לך הבא מן עליו של ע"ג והביא אבל אמר לו הבא עליו סתם מביא עליו של ע"ג. ועוד בירושלמי ר' יונה הוה ליה צמרמורין ואייתיאו ליה מן זכרותיה דזמזא ושתה אייתין לר' אחא לא שתיא אמר ר' אחא אלו הוה ידע ר' יונה מה הן הוויין לא הוה שתיא אמר ר' חנא מתני' אמרה כן אין מתרפאין מגילוי עריות, והתם נמי מיירי שהרופאים אומר' שאותו דווקא יועיל.
